החלטה בתיק ע"מ 2311/13

העורר עצור לצורכי חקירה מזה כ- 25 יום. מעצרו הוארך מספר פעמים בבית המשפט שומרון (בשבתו במתקן המעצר קישון), ונדון גם בבית משפט זה לפני כשבועיים (ע"מ 2271/13).

ביום 25/11/13 אישר נשיא בית המשפט הצבאי שומרון, סא"ל יאיר תירוש, הארכה נוספת של מעצר העורר. הנשיא הנכבד מצא כי בחומר הראיות שנאסף עד כה יש חשד סביר ועילת מעצר, וכי תוכנית החקירה כוללת מספר פעולות, המצדיקות את המשך המעצר. לאחר שאיזן בין הצורך להשלים את החקירה לבין המעצר הממושך, מצא הנשיא הנכבד לנכון להאריך את המעצר ב- 7 ימים, במקום 8 ימים שהתבקשו על ידי החוקרים.

על החלטה זו הוגש ערר ההגנה.

בדיון בפניי טענה הסנגורית המלומדת כי הארכת המעצר שגויה, לאור העובדה שהעורר כבר שיתף פעולה עם חוקריו, עבר בדיקת פוליגרף, קשר עצמו לחשדות שיוחסו לו, וחקירתו מוצתה. מעורבים אחרים בפרשה מסרו אף הם גרסאות שונות, ויש להמריץ את גורמי החקירה ליישב בין הגרסאות, לסיים את החקירה ולהעביר את התיק לתביעה.

עוד טענה הסנגורית, כי העורר נתון בתנאי מעצר קשים במתקן קישון. לאור התמשכות המעצר יש להדק את הפיקוח השיפוטי על החוקרים ולכן לא היה נכון לאשר 7 ימי מעצר נוספים.

התובעת המלומדת ביקשה לדחות את הערר. לדבריה, קיימות ראיות לכך שהעורר היה חבר בחזית העממית והשתתף בהפרות סדר ובפיגוע ירי. ישנן עדיין פעולות חקירה נדרשות, והן מצדיקות השארתו של העורר במעצר. התביעה דחתה מכל וכל את טענות ההגנה בכתב הערר על תנאי מעצרו של העורר ועל יחסם הבלתי ראוי של החוקרים.

לאחר שבחנתי את חומר החקירה שנאסף עד כה, את תיאור מהלך החקירה כפי שהוא עולה מן הזכ"דים ומדוח החוקרים, את תוכנית המשך החקירה ואת הפעולות שעדיין דרושות, נחה דעתי כי לא שגה בית המשפט קמא כשאישר את המשך המעצר.

החשדות נגד העורר חמורים, ומצדיקים בירור מעמיק, עד שתובהר מידת מעורבותו של העורר במעשים, ומידת האמת בהפללות של מעורבים אחרים. שוכנעתי כי גורמי החקירה משקיעים משאבים רבים - בזמן, במחשבה ובפעולה - כדי לקדם את החקירה, והיא אכן מתנהלת במרץ רב. עוד שוכנעתי כי נחוצות פעולות חקירה נוספות, לוח הזמנים שהוקצב להן סביר, והוא מעיד על המשך שקידה ראויה של הרשויות החוקרות.

לא ראיתי בחומר הראיות אינדיקציה ליחס לא נאות מצד החוקרים כלפי העורר. נהפוך הוא, חילופי הדברים המתועדים מלמדים על אווירה נינוחה יחסית, שמאפשרת לעורר להכחיש דברים מסוימים, להודות ולהרחיב בדברים אחרים לפי קצב שמכתיב העורר, לסרב לפעולות חקירה מסוימות ולהימנע ממתן הסברים במקומות שהוא לא מעוניין בכך. לאור זאת, לא ראיתי צורך במתן הנחיות כלשהן לגבי התנהלות החקירה.

אשר לטענות ההגנה בדבר תנאי המעצר במתקן קישון. אני יוצא מנקודת הנחה, כי השהות בתאי המעצר במתקני השב"כ אינה נעימה כלל. הנחת מוצא זו - בצירוף שלילת החירות, הלחץ וחוסר הנוחות הנלוות לכל מעצר וחקירה - עומדת בבסיסה של כל החלטה בערר על מעצר: היא שיקול מרכזי בהחלטה, עד כמה יש להגביל את משך מעצרו של כל נחקר. אך למיטב ידיעתי, תאי המעצר מפוקחים בידי גורמים שונים של הרשות המבצעת בישראל, ועתירה בעניינם נדונה בבית המשפט העליון בישראל. לכן איני רואה צורך להעמיק במסגרת ערר זה בעיסוק הכללי בתנאי המעצר.

משמצאתי כי יש צורך בהמשך המעצר והחקירה, וכי משך המעצר שאישר כב' הנשיא תירוש היה סביר - אני דוחה את הערר.

ניתנה היום, 28 בנובמבר 2013, כ"ה בכסלו התשע"ד, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: